נותנים יותר מדי עצות? זה עלול לעכב את ההצלחה של המונחים שלך
בקרב מנחים, מטפלים ומאמנים, אחד ההיבטים החשובים ביותר בעבודה עם מונחים הוא ההימנעות ממתן עצות ישירות. לעיתים, מבלי שנשים לב, עצותינו עשויות להפריע לתהליך הפנימי של המונחה ולפגוע בהתקדמותו. מדוע זה קורה?
1. העצה היא של המנחה, לא של המונחה
כאשר אנו מציעים עצה, יש סיכוי שהמונחה יאמץ אותה מתוך כבוד, הערכה או חיפוש אחר פתרון מהיר, אך בפועל, העצה לא בהכרח מתאימה לו. במקרה כזה, הוא עלול לחוות תסכול וחוסר הצלחה כי הדרך שנבחרה אינה באמת שלו. הדרך המיטיבה להנחות מונחה, מתוך התפיסה שהאמת של המונחה נמצאת בתוכו ולא אצלנו.
2. יצירת התנגדות
עצה שמגיעה מהמנחה עלולה לעורר התנגדות, משום שהיא לא צומחת מתוך עולמו הפנימי של המונחה. במקום להרגיש מוכל ומבין, הוא עלול להרגיש שאין מקום לקולו האישי, מה שעלול להוביל לחוסר שיתוף פעולה או ירידה במוטיבציה.
3. פיספוס המפה הפנימית של המונחה
מתן עצות מהיר עלול למנוע מהמנחה להכיר באמת את עולמו של המונחה. בעבודה בגישת ה-NLP, המטרה היא לחלץ ולהבין את המפה הפנימית של האדם שמולנו, ולא להלביש עליו את תפיסת עולמנו האישית.
4. תהליך טבעי לעומת התערבות חיצונית
כאשר עצה מגיעה מהמנחה, היא לא תמיד מתאימה לקצב ההתפתחות של המונחה. כל אדם זקוק לזמן ולמרחב כדי לגלות את דרכו. אמנם זה עשוי להימשך זמן רב יותר, אך התוצאה תהיה מעמיקה ומוטמעת יותר.
5. הכוח של שאלת שאלות
שאלות טובות הן אלו שמאפשרות למונחה להעמיק בהבנתו העצמית ולפתח תובנות חדשות. חוויית החשיבה והגילוי האישי היא שמביאה לשינוי אמיתי. כפי שאמר הפילוסוף סוקרטס: "חינוך אמיתי אינו מתן תשובות, אלא היכולת לשאול את השאלות הנכונות".
6. הקשבה כמרחב צמיחה
אנחנו המנחים רוצים ליצור מרחב בו המונחה מוצא פתרונות מתוך עצמו תוך כדי שיח. כאשר אנו מקשיבים באמת, אנו יוצרים עבורו מרחב שבו הוא יכול לשמוע את עצמו ולגבש הבנה פנימית. כמנחים, אנו לא "מתקנים" את המונחה אלא מאפשרים לו לגלות את האמת שלו.
7. הקשבה היא שריר שניתן לפתח
יכולת ההקשבה היא כלי עוצמתי בידי כל מנחה. ככל שנתרגל הקשבה עמוקה ושאילת שאלות ממוקדות, כך נוכל ליצור תהליכים משמעותיים יותר. כפי שאמרו חכמים: "בַּרָבוֹת הַדְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל" (משלי י׳, י״ט), הפסוק מצביע על כוחן של מילים והשפעתן, תוך דגש על חשיבות ההתבוננות והשליטה בדיבור.
מי שמדבר הרבה ללא מחשבה מביא עצמו לכדי טעויות והחכם הוא זה שיודע מתי לשתוק.
כאשר אנו משחררים את הצורך לתת עצות, אנו מאפשרים למונחה לצמוח בקצב שלו, בדרכו שלו, ובאמצעות הכלים שכבר מצויים בתוכו. עבודתנו כמנחים אינה לספק תשובות, אלא לעורר את המודעות, להעצים את החשיבה ולעודד את התהליך הטבעי של ההתפתחות שלו. כי בסופו של דבר, "התשובות נמצאות תמיד בפנים".
תרגול חוק האחד: לראות את החיבור בכל דבר – כהרגל יומיומי חוק האחד – התפיסה שכל מה שקורה סביבנו הוא השתקפות של מה שנמצא בתוכנו. הכל אחד. אבל השאלה האמיתית היא: האם זה נשאר בגדר רעיון פילוסופי, או שזה באמת הופך לדרך חיים? בשבילי, חוק האחד הוא לא משפט השראה – הוא תרגול יומיומי. תרגול שמבקש ממני, כל פעם מחדש, להניח את הצורך להאשים, להרחיק, לקטלג – ולשאול: "מה זה בא ללמד אותי עליי?" למשל כשהבן שלי היה קטן, הוא היה שובב בצורה יוצאת דופן. תודה לאל קסם מהלך עד היום! כמובן, שובבות יכולה להיות תכונה חיובית – אבל בתוך ההקשרים של חיי היומיום, בעיקר כהורה, זה יכול היה לפגוש בתוכי אזורים רגישים. בהתחלה, כמו כל הורה, הרגשתי תסכול. אבל אז עצרתי. והסתכלתי עליו – לא רק כילד בפני עצמו, אלא כחלק מהתפתחות התודעה שלי. במקום לשאול "מה לא בסדר איתו?" שאלתי: "מה בי הוא בא לשקף?" "איפה אני עוד לא מרשה לעצמי לנוע בחופש הזה?" "איך האנרגיה שלי יצרה את המרחב הזה?" ועוד שאלות מהותיות... זו לא אשמה. זו לא נטילת אחריות על אדם אחר. זו הבנה עמוקה: שהמפגש איתו הוא לא מקרי. וש התגובה שלי היא חומר הגלם להתפתחות שלי . כשאנחנו מתבוננים על כל אדם סביבנו כחלק מחוק האחד – אנחנו לא מבטלים את עצמנו, אנחנו פשוט מפסיקים לחפש תשובות רק בחוץ. אנחנו מבינים: אם אני חלק מהשדה – אז כל דבר שמופיע בשדה, הוא הזמנה לתנועה פנימית. וכשהתודעה הזו הופכת להרגל – משהו עמוק משתנה. המפגש עם האחר כבר לא מרחיק – הוא מקרב. התגובה כבר לא סוגרת – היא פותחת. חוק האחד לא דורש שנבין הכול. הוא רק מבקש שנבחר – לראות את עצמנו בכל מה שפוגש אותנו. ולתרגל את זה, יום אחרי יום. איפה זה פוגש אתכם? אם אתם מוצאים את עצמכם מול מצב שמפעיל אתכם, או מול אדם שמעורר בתוככם מתח, התנגדות או כאב – נסו לעצור לרגע ולשאול: • מה בדפוס הזה מוכר לי מהחיים שלי? • מה בתוכי נלחם בזה – כי הוא עוד לא קיבל מקום? • האם אני מגיב/ה מתוך פחד ישן – או מתוך נוכחות חדשה? • מה האדם הזה משקף לי על עצמי? • אילו תכונות שלו יושבות גם בי – אולי בצורה אחרת? • והשאלה הכי חשובה: במקום לבקש שזה ישתנה – מה בי יכול להשתנות עכשיו, כדי שזה יפגוש שדה אחר?
התחפושת שמאחורי התחפושת – מי אנחנו באמת? דמיינו רגע ניצן קטן 🌱, עטוף בחוזקה בעלים שהגנו עליו לאורך כל החורף . בעומק ההתכנסות שלו, בחשכה הנעימה 🌑, הוא מחכה בסבלנות לרגע המדויק שבו ירגיש את קרני האור הראשונות של הקיץ 🌞 נוגעות בו. אז, באומץ שקט, הוא משיל מעליו את התחפושת – אותם עלים שסיפקו לו הגנה – ונפתח אל העולם , מתרחב אל אור אינסופי . כמוהו גם אנחנו , מסתתרים מאחורי תחפושות 🎭 שעטפו אותנו, מחכים לרגע שבו נשיל אותן ונגלה את האור האינסופי בתוכנו 💖. האם עצרתם פעם להרהר בכך שתחפושת היא לא רק בגד שאנחנו לובשים בפורים, אלא חלק עמוק ונסתר בתוכנו? תחשבו על זה רגע – מילה אחת, "תחפושת", שמכילה בתוכה את המילים חיפוש, חופש, חשיפה. מה הסוד הגדול שטמון כאן? 💫 חודש אדר הוא זמן מיוחד במינו; עם בואו נכנס אל חיינו תדר השמחה. אך מהי בעצם אותה שמחה, והאם אנו באמת מבינים כיצד היא משפיעה על המציאות שלנו? תדר השמחה אינו דורש מאיתנו לשמוח בכוח, אלא מזמין אותנו לחבור לשמחה הפנימית שכבר קיימת בתוכנו, זאת שמחכה להתגלות. בפורים אנחנו לובשים תחפושות, אך האמת העמוקה היא שאנחנו כל הזמן מתחפשים. הגוף שלנו, התפקידים, המילים שאנו בוחרים, המעשים שאנחנו עושים, הרגשות והמחשבות – כולם תחפושות שמסתירות את הנשמה, את האור הפנימי האמיתי שלנו. התחפושות הן לא רק כיסוי, אלא דרך מרתקת לגלות מי אנחנו באמת: 🎭 דרך ה"חיפוש" אנחנו מוצאים את המהות הפנימית שלנו. 🎭 דרך ה"חופש" אנחנו מבטאים את מי שאנחנו באמת. 🎭 דרך ה"חשיפה" אנחנו מעזים להיות אותנטיים ולהסיר את המסכות. זמן פורים מסמל את המעבר מתודעה של התכנסות פנימית, כפי שחווינו בחורף, לתודעה של ביטוי החוצה. זה הזמן להתבונן לעומק ולשאול: - האם הגוף שלי, מבחינה פיזית, אסתטית, בריאותית, כפי שהוא היום, משרת את המהות האמיתית שלי? 💭האם המחשבות שלי השליליות והחיוביות תומכות בדרך שבה אני רוצה לחיות? ❤️האם התגובות הרגשיות שלי השליליות והחיוביות מחוברות לאמת הפנימית? 🦋האם הפעולות והבחירות שלי משקפות את מי שאני רוצה להיות? לפעמים, רק ברגע של אמת מוחלטת, כשאנחנו מעזים להסיר את המסכה ולהיות פגיעים באמת, קורה קסם – אנו פוגשים את עצמנו מחדש. כמו הרגע שבו אדם מחליט לעזוב עבודה שלא מבטאת אותו באמת כדי ללכת אחרי החלום הפנימי שלו, או הרגע שבו אדם אוזר אומץ לומר ליקיריו את האמת שלו, גם כשהיא מפחידה, כי הלב לא יכול עוד לשאת את המשא של תחפושת שמסתירה אותו. היופי הוא שיש לנו בחירה. יש לנו תודעה, ולכן יש לנו היכולת להתחבר לתדרים הגבוהים ביותר – ובראשם, תדר השמחה. ככל שאנו מתחברים לשמחה, כך אנו מזמנים אל חיינו מציאות שתואמת את התדר הזה. תדר השמחה שמגיע בחודש אדר הוא לא תדר של אשליה, אלא הזמנה להיות כנים עם עצמנו. זאת ההבנה העמוקה שהשמחה איננה אירוע חולף או תחושה רגעית, אלא תדר של נוכחות, בחירה מודעת לחיות מתוך חיבור למי שאנחנו במהותנו – אור אינסופי בתוך גוף זמני. פורים אינו רק חג של תחפושות 🎭 – הוא הזדמנות עמוקה לגלות מי אנחנו מעבר לכל מסכה. זוהי קריאה פנימית, מסקרנת, שתעורר אתכם לחפש, לגלות ולחוות את עצמכם מחדש. ומה אם כל התחפושות שהסכמנו ללבוש כל החיים היו רק כדי להביא אותנו לרגע אחד מדויק של גילוי? ובסופו של דבר, השאלה הגדולה והמרגשת באמת היא: אם תסירו את כל התחפושות – מי אתם באמת? 💖
איך לראות אור כשיש כל כך הרבה חושך מסביב? לכל דבר יש משמעות, אפילו בסבל. הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו – זו היכולת לבחור איך להגיב למציאות – כותב ויקטור פרנקל התקופה הזו קשה. כבד על הלב לראות את מה שקורה מסביב. לפעמים נדמה שהחושך מתגבר, שהכאב שוטף כל חלקה של אור, שהתקווה נחלשת. איך בתוך כל זה אפשר לראות אור? איך אפשר להרגיש אפילו רגע קטן של הקלה, של אמונה, של חום? הכאב אמיתי, הפחד אמיתי – אבל גם האור אמיתי. והוא לא תלוי בנסיבות, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים להתבונן בהן. 🌿 החשיבות הרוחנית של אור והרגשה טובה האור הוא לא רק נחמה – הוא כלי ריפוי, הוא כוח שמאפשר לנו להחזיק את עצמנו ואת האחרים, הוא הגשר שמחבר אותנו למה שמעבר. כשהלב מוצף פחד, הנשמה מתכווצת. אבל כשאנחנו מצליחים לגעת ברגעים של שלווה, הכרת תודה ואפילו תקווה קטנה – אנחנו מחזקים לא רק את עצמנו, אלא את כל מי שסביבנו. הרגשה טובה היא תדר גבוה שמקרין לא רק עלינו אלא גם על אחרים. כשאנחנו מחזיקים בתוכנו רגעים של אור, אפילו קטנים, אנחנו יוצרים תהודה חיובית שמאפשרת לעוד טוב להופיע בחיים שלנו ובמציאות שסביבנו. איך עושים את זה בצעדים קטנים? ✨ 1. להתחבר לרגעים קטנים של טוב כן, המציאות קשה. אבל גם עכשיו, יש נקודות אור. נשימה עמוקה, מבט לשמיים, חיבוק ממישהו אהוב. הרגעים האלו מזכירים לנו שהיופי לא נעלם, הוא רק מחכה שנתבונן בו. 🤲 2. לתת ולתמוך כשאנחנו מחזיקים מישהו אחר, אנחנו מחזקים גם את עצמנו. מעשה קטן של נתינה – חיוך, עזרה, מילה טובה – מחבר אותנו לכוח הגדול יותר שפועם בתוכנו, ומדליק אור בתוך המציאות. 💛 3. לבחור בתודעה מחזקת גם אם הכל נראה חסר שליטה, תמיד יש לנו את הבחירה איך לראות את הדברים. תרגול של משפטים מחזקים כמו "יש בי כוחות להתמודד" או "גם זה יעבור", מחזיר לנו שליטה רגשית ונותן עוגן בנפש. 🔥 4. לזכור: כל רגע של אור מחזק את כולנו כשאנחנו בוחרים להתחבר לאור, אפילו ברגע קטן, זה לא רק בשבילנו. זה מקרין על הסביבה, זה מעורר תקווה, זה מאפשר לעוד אנשים להרגיש שגם בתוך החושך – אפשר לראות. 🌈 5. לחזק את הנשמה דרך חיבור פנימי תפילה, מדיטציה, הקשבה למוזיקה מרגיעה, חיבור עם הטבע – כל אלו הם דרכים להזין את הנשמה ולתת לה כוח. חיבור לרוח ולמשמעות הגבוהה של החיים מזכיר לנו שהמציאות הזו, קשה ככל שתהיה, היא רק חלק מהתמונה הגדולה יותר. האור מתחזק בכל פעם שאנחנו בוחרים לראות אותו. גם ברגעים הקשים, הבחירה להיאחז בטוב יוצרת מציאות של חוסן, תקווה וכוח להמשיך הלאה. 💫 איזה רגע קטן של אור אתם בוחרים לראות היום?
