תרגול חוק האחד: לראות את החיבור בכל דבר – כהרגל יומיומי חוק האחד – התפיסה שכל מה שקורה סביבנו הוא השתקפות של מה שנמצא בתוכנו. הכל אחד. אבל השאלה האמיתית היא: האם זה נשאר בגדר רעיון פילוסופי, או שזה באמת הופך לדרך חיים? בשבילי, חוק האחד הוא לא משפט השראה – הוא תרגול יומיומי. תרגול שמבקש ממני, כל פעם מחדש, להניח את הצורך להאשים, להרחיק, לקטלג – ולשאול: "מה זה בא ללמד אותי עליי?" למשל כשהבן שלי היה קטן, הוא היה שובב בצורה יוצאת דופן. תודה לאל קסם מהלך עד היום! כמובן, שובבות יכולה להיות תכונה חיובית – אבל בתוך ההקשרים של חיי היומיום, בעיקר כהורה, זה יכול היה לפגוש בתוכי אזורים רגישים. בהתחלה, כמו כל הורה, הרגשתי תסכול. אבל אז עצרתי. והסתכלתי עליו – לא רק כילד בפני עצמו, אלא כחלק מהתפתחות התודעה שלי. במקום לשאול "מה לא בסדר איתו?" שאלתי: "מה בי הוא בא לשקף?" "איפה אני עוד לא מרשה לעצמי לנוע בחופש הזה?" "איך האנרגיה שלי יצרה את המרחב הזה?" ועוד שאלות מהותיות... זו לא אשמה. זו לא נטילת אחריות על אדם אחר. זו הבנה עמוקה: שהמפגש איתו הוא לא מקרי. וש התגובה שלי היא חומר הגלם להתפתחות שלי . כשאנחנו מתבוננים על כל אדם סביבנו כחלק מחוק האחד – אנחנו לא מבטלים את עצמנו, אנחנו פשוט מפסיקים לחפש תשובות רק בחוץ. אנחנו מבינים: אם אני חלק מהשדה – אז כל דבר שמופיע בשדה, הוא הזמנה לתנועה פנימית. וכשהתודעה הזו הופכת להרגל – משהו עמוק משתנה. המפגש עם האחר כבר לא מרחיק – הוא מקרב. התגובה כבר לא סוגרת – היא פותחת. חוק האחד לא דורש שנבין הכול. הוא רק מבקש שנבחר – לראות את עצמנו בכל מה שפוגש אותנו. ולתרגל את זה, יום אחרי יום. איפה זה פוגש אתכם? אם אתם מוצאים את עצמכם מול מצב שמפעיל אתכם, או מול אדם שמעורר בתוככם מתח, התנגדות או כאב – נסו לעצור לרגע ולשאול: • מה בדפוס הזה מוכר לי מהחיים שלי? • מה בתוכי נלחם בזה – כי הוא עוד לא קיבל מקום? • האם אני מגיב/ה מתוך פחד ישן – או מתוך נוכחות חדשה? • מה האדם הזה משקף לי על עצמי? • אילו תכונות שלו יושבות גם בי – אולי בצורה אחרת? • והשאלה הכי חשובה: במקום לבקש שזה ישתנה – מה בי יכול להשתנות עכשיו, כדי שזה יפגוש שדה אחר?

התחפושת שמאחורי התחפושת – מי אנחנו באמת? דמיינו רגע ניצן קטן 🌱, עטוף בחוזקה בעלים שהגנו עליו לאורך כל החורף . בעומק ההתכנסות שלו, בחשכה הנעימה 🌑, הוא מחכה בסבלנות לרגע המדויק שבו ירגיש את קרני האור הראשונות של הקיץ 🌞 נוגעות בו. אז, באומץ שקט, הוא משיל מעליו את התחפושת – אותם עלים שסיפקו לו הגנה – ונפתח אל העולם , מתרחב אל אור אינסופי . כמוהו גם אנחנו , מסתתרים מאחורי תחפושות 🎭 שעטפו אותנו, מחכים לרגע שבו נשיל אותן ונגלה את האור האינסופי בתוכנו 💖. האם עצרתם פעם להרהר בכך שתחפושת היא לא רק בגד שאנחנו לובשים בפורים, אלא חלק עמוק ונסתר בתוכנו? תחשבו על זה רגע – מילה אחת, "תחפושת", שמכילה בתוכה את המילים חיפוש, חופש, חשיפה. מה הסוד הגדול שטמון כאן? 💫 חודש אדר הוא זמן מיוחד במינו; עם בואו נכנס אל חיינו תדר השמחה. אך מהי בעצם אותה שמחה, והאם אנו באמת מבינים כיצד היא משפיעה על המציאות שלנו? תדר השמחה אינו דורש מאיתנו לשמוח בכוח, אלא מזמין אותנו לחבור לשמחה הפנימית שכבר קיימת בתוכנו, זאת שמחכה להתגלות. בפורים אנחנו לובשים תחפושות, אך האמת העמוקה היא שאנחנו כל הזמן מתחפשים. הגוף שלנו, התפקידים, המילים שאנו בוחרים, המעשים שאנחנו עושים, הרגשות והמחשבות – כולם תחפושות שמסתירות את הנשמה, את האור הפנימי האמיתי שלנו. התחפושות הן לא רק כיסוי, אלא דרך מרתקת לגלות מי אנחנו באמת: 🎭 דרך ה"חיפוש" אנחנו מוצאים את המהות הפנימית שלנו. 🎭 דרך ה"חופש" אנחנו מבטאים את מי שאנחנו באמת. 🎭 דרך ה"חשיפה" אנחנו מעזים להיות אותנטיים ולהסיר את המסכות. זמן פורים מסמל את המעבר מתודעה של התכנסות פנימית, כפי שחווינו בחורף, לתודעה של ביטוי החוצה. זה הזמן להתבונן לעומק ולשאול: - האם הגוף שלי, מבחינה פיזית, אסתטית, בריאותית, כפי שהוא היום, משרת את המהות האמיתית שלי? 💭האם המחשבות שלי השליליות והחיוביות תומכות בדרך שבה אני רוצה לחיות? ❤️האם התגובות הרגשיות שלי השליליות והחיוביות מחוברות לאמת הפנימית? 🦋האם הפעולות והבחירות שלי משקפות את מי שאני רוצה להיות? לפעמים, רק ברגע של אמת מוחלטת, כשאנחנו מעזים להסיר את המסכה ולהיות פגיעים באמת, קורה קסם – אנו פוגשים את עצמנו מחדש. כמו הרגע שבו אדם מחליט לעזוב עבודה שלא מבטאת אותו באמת כדי ללכת אחרי החלום הפנימי שלו, או הרגע שבו אדם אוזר אומץ לומר ליקיריו את האמת שלו, גם כשהיא מפחידה, כי הלב לא יכול עוד לשאת את המשא של תחפושת שמסתירה אותו. היופי הוא שיש לנו בחירה. יש לנו תודעה, ולכן יש לנו היכולת להתחבר לתדרים הגבוהים ביותר – ובראשם, תדר השמחה. ככל שאנו מתחברים לשמחה, כך אנו מזמנים אל חיינו מציאות שתואמת את התדר הזה. תדר השמחה שמגיע בחודש אדר הוא לא תדר של אשליה, אלא הזמנה להיות כנים עם עצמנו. זאת ההבנה העמוקה שהשמחה איננה אירוע חולף או תחושה רגעית, אלא תדר של נוכחות, בחירה מודעת לחיות מתוך חיבור למי שאנחנו במהותנו – אור אינסופי בתוך גוף זמני. פורים אינו רק חג של תחפושות 🎭 – הוא הזדמנות עמוקה לגלות מי אנחנו מעבר לכל מסכה. זוהי קריאה פנימית, מסקרנת, שתעורר אתכם לחפש, לגלות ולחוות את עצמכם מחדש. ומה אם כל התחפושות שהסכמנו ללבוש כל החיים היו רק כדי להביא אותנו לרגע אחד מדויק של גילוי? ובסופו של דבר, השאלה הגדולה והמרגשת באמת היא: אם תסירו את כל התחפושות – מי אתם באמת? 💖

איך לראות אור כשיש כל כך הרבה חושך מסביב? לכל דבר יש משמעות, אפילו בסבל. הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו – זו היכולת לבחור איך להגיב למציאות – כותב ויקטור פרנקל התקופה הזו קשה. כבד על הלב לראות את מה שקורה מסביב. לפעמים נדמה שהחושך מתגבר, שהכאב שוטף כל חלקה של אור, שהתקווה נחלשת. איך בתוך כל זה אפשר לראות אור? איך אפשר להרגיש אפילו רגע קטן של הקלה, של אמונה, של חום? הכאב אמיתי, הפחד אמיתי – אבל גם האור אמיתי. והוא לא תלוי בנסיבות, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים להתבונן בהן. 🌿 החשיבות הרוחנית של אור והרגשה טובה האור הוא לא רק נחמה – הוא כלי ריפוי, הוא כוח שמאפשר לנו להחזיק את עצמנו ואת האחרים, הוא הגשר שמחבר אותנו למה שמעבר. כשהלב מוצף פחד, הנשמה מתכווצת. אבל כשאנחנו מצליחים לגעת ברגעים של שלווה, הכרת תודה ואפילו תקווה קטנה – אנחנו מחזקים לא רק את עצמנו, אלא את כל מי שסביבנו. הרגשה טובה היא תדר גבוה שמקרין לא רק עלינו אלא גם על אחרים. כשאנחנו מחזיקים בתוכנו רגעים של אור, אפילו קטנים, אנחנו יוצרים תהודה חיובית שמאפשרת לעוד טוב להופיע בחיים שלנו ובמציאות שסביבנו. איך עושים את זה בצעדים קטנים? ✨ 1. להתחבר לרגעים קטנים של טוב כן, המציאות קשה. אבל גם עכשיו, יש נקודות אור. נשימה עמוקה, מבט לשמיים, חיבוק ממישהו אהוב. הרגעים האלו מזכירים לנו שהיופי לא נעלם, הוא רק מחכה שנתבונן בו. 🤲 2. לתת ולתמוך כשאנחנו מחזיקים מישהו אחר, אנחנו מחזקים גם את עצמנו. מעשה קטן של נתינה – חיוך, עזרה, מילה טובה – מחבר אותנו לכוח הגדול יותר שפועם בתוכנו, ומדליק אור בתוך המציאות. 💛 3. לבחור בתודעה מחזקת גם אם הכל נראה חסר שליטה, תמיד יש לנו את הבחירה איך לראות את הדברים. תרגול של משפטים מחזקים כמו "יש בי כוחות להתמודד" או "גם זה יעבור", מחזיר לנו שליטה רגשית ונותן עוגן בנפש. 🔥 4. לזכור: כל רגע של אור מחזק את כולנו כשאנחנו בוחרים להתחבר לאור, אפילו ברגע קטן, זה לא רק בשבילנו. זה מקרין על הסביבה, זה מעורר תקווה, זה מאפשר לעוד אנשים להרגיש שגם בתוך החושך – אפשר לראות. 🌈 5. לחזק את הנשמה דרך חיבור פנימי תפילה, מדיטציה, הקשבה למוזיקה מרגיעה, חיבור עם הטבע – כל אלו הם דרכים להזין את הנשמה ולתת לה כוח. חיבור לרוח ולמשמעות הגבוהה של החיים מזכיר לנו שהמציאות הזו, קשה ככל שתהיה, היא רק חלק מהתמונה הגדולה יותר. האור מתחזק בכל פעם שאנחנו בוחרים לראות אותו. גם ברגעים הקשים, הבחירה להיאחז בטוב יוצרת מציאות של חוסן, תקווה וכוח להמשיך הלאה. 💫 איזה רגע קטן של אור אתם בוחרים לראות היום?

האם הייעוד האמיתי שלך מחכה לך איפשהו שם בחוץ? או שאולי... הוא הדרך עצמה? בחרנו לחיות במדבר, בקיבוץ, לחזור לארץ אחרי מסע בעולם – לא כי הייעוד שלנו חיכה לנו כאן, אלא כי הבנו שייעוד הוא לא מקום. הוא דרך. הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות, לצמוח, ולשאול את עצמנו שוב ושוב: האם החיים שאנחנו חיים באמת משמעותיים? עברנו דרך חוויות שהוציאו אותנו לגמרי מאזור הנוחות – היינו משפחת אומנה, שיקמנו קופים בדרום אפריקה, חיינו בג'ונגלים של קוסטה ריקה. כל צעד היה עוד חציית גבול, עוד בחירה לצאת מהמוכר ולהתמסר לאמת שלנו. אבל מימוש ייעוד אמיתי זה לא רק פסגות. זה מסע. דווקא היום, בתקופה הכל כך מטלטלת שכולנו עוברים יחד, במדינה שלנו, זה להבין שהקשיים והאתגרים הם לא סטייה מהמסלול – הם המסלול. הם לא מכשולים לעצור אותנו, הם המורים שלנו. הם מאלצים אותנו לעצור, לשאול, לבדוק: ✔️האם אני חי באמת? ✔️האם הבחירות שלי מביאות לי משמעות? ✔️לחבק את עצמכם ולהזכיר: יש משהו מעבר שאולי אני עדיין לא רואה ויחד עם זאת לסמוך שהוא ישנו ויש לו משמעות. זה לא קל. לצאת מאיזור הנוחות זה תמיד אתגר, וזה לא סתם לצאת מאזור נוחות, אנחנו נמצאים במצב קיצון. הגבולות שלנו נחצים שוב ושוב, עד שזה הופך לשגרה, זו לא משימה פשוטה. אבל זו הדרך היחידה לחיות חיים אמיתיים – כאלה שמחוברים למהות שלנו. אז אם אתם במסע הזה, תשאלו את עצמכם: האם הבחירות שלי מביאות לי משמעות אמיתית? מימוש ייעוד אמיתי זה לא יעד שמגיעים אליו. זו בחירה יומיומית לבדוק את עצמך, לא לפחד מהקושי, להבין שהוא חלק מהדרך, ולשאול: האם אני חי את החיים שאני רוצה לחיות?

בכל תקופה מאתגרת, כשהחיים מציבים בפנינו כאב וקושי , הלב כבד והנפש מחפשת עוגן. בלב השבר, אני מחפשת את הכוח האדיר שיש בנו לרפא, לבנות ולהאיר. לצאת יחד למסע של חמלה, תקווה ואהבה – גם כשנדמה שהעולם סביבנו נשבר. אני מזמינה אתכם להצטרף למסע הזה, ולגלות איך דווקא ברגעים הקשים ביותר, הלב האנושי יודע למצוא אור, גם במקומות החשוכים ביותר. ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", הראה לנו שדווקא במצבים הקיצוניים ביותר של סבל וכאב, יש בנו כוח פנימי שלא ניתן לשבור – היכולת לבחור איך נגיב למה שקורה סביבנו. "אפשר לקחת מהאדם הכול – חוץ מהחירות לבחור את עמדתו," הוא כתב, והזכיר לנו שהאור נמצא לא במציאות החיצונית, אלא בתוכנו. כשאנחנו בוחרים למצוא משמעות בקושי, אנחנו לא רק שורדים – אנחנו מתעלים. הלב האנושי, גם כשהוא נשבר, יודע איך לרפא את עצמו דרך תקווה, אהבה וחמלה. דווקא ברגעים שבהם נדמה שאין מוצא, כשהעולם סביבנו מתמלא בחושך, יש לנו הזדמנות לשאול את עצמנו: מה המשמעות שאני בוחר לתת לרגע הזה? האם אני מאפשר לכאב לשבור אותי או מלמד את עצמי איך לקבל אותו כבן אנוש? ואחר כך, איך להפוך אותו לקרש קפיצה לצמיחה? לחיבור? וליצירת עולם טוב יותר? פרנקל הראה לנו שהאור שאנחנו מחפשים נמצא כבר בתוכנו, מחכה שנבחר לראות אותו. זה הלב האנושי – זה הכוח שלא ניתן לשבור, והיכולת למצוא משמעות גם בתוך החשכה הגדולה ביותר. אני כאן איתכם במסע הזה, ולב אחד מחזיק אותנו יחד. בואו נחזיק את התקווה ונאיר אחד לשני את הדרך 🌿✨

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו עוצרים ושואלים את עצמנו: איך הגעתי לכאן? האם זה באמת המקום שבו אני רוצה להיות? הקריירה מסודרת, אולי יש זוגיות, אולי יש גם הכנסה טובה – אבל משהו בפנים מרגיש לא שלם. כאילו חסרה חתיכה בפאזל הפנימי שלנו. החתיכה הזו היא איכות החיים האמיתית שלנו. לא רק ה"תוצאות" בחיים, אלא איך אנחנו באמת חווים את היום שלנו, מרגע שאנחנו פוקחים עיניים בבוקר ועד לרגע שאנחנו עוצמים אותן בלילה. השלווה מגיעה כשאנחנו חיים בהרמוניה עם הערכים שלנו, לא כשאנחנו משיגים עוד ועוד מטרות. אז איך יוצרים שלום פנימי? זה מתחיל מהשאלות שאנחנו שואלים את עצמנו: ✔ איך אני מתחיל/ה את היום? – האם אני קופץ/ת ישירות לטלפון ולמשימות, או שאני נותן/ת לעצמי רגע לנשום, להודות על משהו, לכוון כוונה ליום? ✔ מה אני עושה במהלך היום שמבטא את הערכים שלי? – האם אני עסוק/ה רק בלהגיב לאירועים, או שאני גם יוצר/ת? מקדיש/ה זמן לדברים שממלאים אותי? ✔ איך אני הולך/ת לישון? – האם אני נרדם/ת עם רשימת דאגות בראש, או עם תחושת הודיה וסיפוק על מה שעשיתי היום? "שלום פנימי אינו משהו שאנחנו מוצאים בחוץ – הוא נוצר מבפנים, מתוך הבחירות הקטנות של היום-יום." – דיפאק צ'ופרה הצעדים הקטנים שיוצרים משמעות גדולה 1️⃣ התחלת יום עם כוונה – פתחו את הבוקר עם 5 דקות שקטות לעצמכם. נשימה עמוקה, משפט מעורר השראה, מחשבה על איך אתם רוצים להרגיש היום. 2️⃣ שילוב של רגעים קטנים של משמעות – תכניסו ביומיום שלכם דברים שמשמחים אתכם: הליכה בטבע, שיחה עם אדם אהוב, כתיבה, תנועה, מוזיקה. 3️⃣ הוקרת תודה לפני השינה – סיימו את היום עם שלושה דברים טובים שקרו היום, אפילו קטנים. זה משנה את התודעה ומכניס רוגע. המציאות מגיבה לאנרגיה שאנחנו מכאן שהשינוי מתחיל בתוכינו ☀ כי השלום הפנימי לא נמצא במקום רחוק – הוא נמצא ברגעים הקטנים של היומיום שלנו. אם משהו כאן נגע בכם, איזה שינוי קטן תעשו כבר עכשיו כדי להכניס יותר משמעות ליום שלכם? 💫💛

אם אתם מנחים, מאמנים או מטפלים ואתם רוצים שמונחים שלכם יתקדמו באמת, אולי הגיע הזמן להבין למה עצות דווקא עוצרות את התהליך. כל התשובות בפוסט הזה!

הרבה פעמים זה מתחיל ממחשבה פשוטה והולך לדרך שאתן לא רוצות ללכת לשם. למה אתן בוחרות ללכת בדרך הזאת אם אתן לא רוצות? למשל יש לכן רצון להוציא לפועל דבר מה? בהתחלה יש התלהבות, ואז נכנסות מחשבות איך אני אעשה את זה? יהיה לי קשה בלי...אי אפשר עם...? ומה אם זה לא יצליח? ואז קשה לכן. בלי... ובלי... ובלה בלה בלה.... אתן איפה שהמחשבות שלכן. 6 צעדים להחזיר את המחשבות שלכן למסלול: 1. אתן צריכות לדבר עם עצמכן יותר בשביל לשחרר את עצמכן מתבניות חשיבה. 2. אנשים לא מאמינים שניתן לעשות שינוי כל כך מהר, ולכן אין להם שינוי כל כך מהר. אלה שמרשים לעצמם להאמין שזה מהר, זה קורה להם מהר. 3. ברגע שכל מחשבה הופכת להיות מוכרת אתן מכירים אותה יותר והיא הופכת להיות חלק מכן. 4. כשאתן מאוד לא רוצות להיות במצב מסוים זה אומר שאתן מאוד רוצות להיות במקום אחר... למשל חשקים למשהו שחסר, כאב ראש וכד'...תאפשרו לעצמכן להרגיש את מה שאתן כן רוצות להרגיש מבלי לחכות שזה יקרה לכן למשל קלילות, פוקוס על דברים שנכונים לכן כעת ואתן נהנות מהם. תרגישו את מה שאתן רוצות לפני שהוא קורה במציאות. 5. אתן חייבות לשכנע את עצמכן שכל מה שקורה הוא נכון לתהליך ההתפתחות שלכן . גם אם זה לא, זה כן, זה מראה לכן מה כן אתן רוצות, איפה כן אתן רוצות להיות. 6. הזמן הכי טוב ליצור מציאות על ידי מחשבה לפני השינה במצב ממש רדום או בבוקר לפני הקימה/העירות. חוק המשיכה אומר שמה שאת מרגישה זה מה שאת ממגנטת . להרגיש את המחשבה הרצויה ולהעצים אותה מינימום 3 דק'.

מתקופת העת העתיקה דיברו מדענים, פילוסופים ואנשי רוח על תבניות הסתעפות של היקום, כלי הדם, הריאות ועוד, ואף האמינו שקיים קשר בין אלמנטים שונים המרכיבים את היקום ובין האופן שבו בנויים גופים שונים שאנו רואים בעינינו. יש ההתאמה והקבלות בין מבנה היקום למבנה גוף האדם. (מגזין אפוק, ספטמבר "סוד הספירלות" תבור) פיתגורס קרא לאדם "מיקרוקוסמוס" - עולם קטן שיש בתוכו, ברמה מיניטורית, את כל האיכויות שניתן למצוא ביקום גדול. וללמוד מהאופן שבו בנוי היקום כדי למצוא הרמוניה פנימית בתוכו. במסורת הסינית העתיקה הופיעו הקבלות רבות בין גוף האדם לעולם הטבע ולגופים שמיימיים שברקיע. אחד הרעיונות שהיקום בתהליך המשתנה כל הזמן, וחשוב מכך - תהליך שהשינויים שבו משתקפים בגופים החיים השונים המאכלסים אותו: הכוכבים שבחלל, כדור הארץ, הטבע, ובני האדם . (פילוסופיה סינית לשינוי, yijing, סטנפורד אינציקלופדיה של הפילוסופיה) האם לא יצא לכם לחשוב, שאנחנו רשת אחת גדולה וגם לעולם יש מוח גדול יותר וגם הוא חי ונושם? האם לא יצא לכם לחשוב שכל מה שבי נמצא גם בך וההיפך? האם לא יצא לך לראות שההצלחה שלך קשורה אליי, וההצלחה שלי קשורה אלייך? וכשאת או אתה סובלים שם בשקט, האם אתם מבינים את האחריות שיש לך ולי לשמור על הרמוניה פנימית?