על קנאה והשוואות
לא פעם מצאנו את עצמינו לפחות פעם אחת בחיים, מקנאות, מסתכלות על האחרת, כמה היא מצליחה, כמה אוהבים אותה! כמה היא יפה! כמה היא מבריקה! כמה זה בא לה בקלות! כמה היא סוחפת! כמה אומץ יש לה! איזה אותנטית! כמה מקשיבים לה! כמה היא מרוויחה! כמה היא מוכרת! כמה היא נראית טוב! עד שבא לכן להקיא...
לא בא לכן יותר לראות אותה, וככל שלא בא לכן, אתן רואות אותה יותר (גם בדמיון), וככל שאתן לא רוצות לחשוב עליה, אתן חושבות עליה יותר, וככל שזה קורה, אתן פחות ופחות מעריכות את עצמכן (בלשון מעטה) לעיתים אתן נבהלות מכמה אתן מקנאות וכמה אתן משוות שאתן כועסות על עצמכן...מזדהות?
אז ראשית ברוכות הבאות לאנושות....
לפני שאני אשנה לכן את האמונות לגבי עניין זה, אני רוצה לאפשר לכן להרגיש נוח. אין צורך להלקות את עצמכן על כך שקינאתן. מספיק סבלתן מהקנאה ומההשוואה, אתן גם רוצות להלקות את עצמכן על זה?
אתן ראויות יותר מזה.
ויכול להיות שאתן קוראות לזה קנאה, יחד עם זאת, יכול להיות שאתן מקנאות כי יש לכן כוונה טובה להיות הגירסה הטובה ביותר של עצמכן?
אנחנו כאן בשביל להיתפתח לא?
אתן הדבר הכי טוב שיכול לקרות. אתן ייחודיות, נולדנו ייחודיות, לכל אחת מאיתנו יש טביעת אצבע ייחודית.
כשאנחנו יוצאות מנקודת מבט שאנחנו ייחודיות
אנחנו נותנות לזה ביטוי ומשקיעות בנתינה
אנחנו מרגישות משמעותיות
אנחנו יודעות שאין שניה לנו
וזה - מבטל את התחרות. תחרות זה משהו שמישהו המציא וכולנו האמנו. אין דבר כזה תחרות.
יש משהו שיותר טוב ממני? או ממך?
אין,
וזה מבקש מאיתנו אומץ, לצלול עמוק, להקשיב ללב במקום להקשיב לקולות של אחרים, להאמין לו, שזה מסע בפני עצמו, וללכת אחריו. החיים הם להבין את עצמכן לעומק, לאפשר לעצמכן להגיע למקומות שאחרים לא הגיעו, בשביל להגיע לעצמכן, אין מתנה יותר גדולה מלהגיע לעצמכן, יש לכם מושג לאן זה יכול להגיע? איפה זה נגמר? אם בכלל?
אבל כשאנחנו מבינות לעומק שלא להיות ייחודיות זה פשע, אנחנו מתמסרות לדרך, ומאפשרות לדרך לקחת אותנו, כי הדרך יודעות טוב יותר את הדרך מהצועדים בה.
אז חיים שלי, בפעם הבאה שתקנאו, תזכרו שאין דבר כזה תחרות, יש רק אחת מכל אחת אז על מה להשוות?
ואם כבר קרה וקינאתן:
תכוונו את זה להתפתחות שלכן.
תשאלו את עצמכן, איזה משאב אתן צריכות בשביל להרגיש יותר טוב עם עצמכן? יכול להיות שהקינאה מסמנת לך שאת זקוקה למשהו, ומגיע לך שתדאגי לעצמך.
אז אולי זה מסמן לך שאת רוצה להרגיש יותר שווה?
אולי את רוצה להרגיש יותר שייכת?
אולי את רוצה להרגיש יותר מיוחדת?
תצללי פנימה ותקשיבי בכנות, והתשובה שתגיע תוכל לכוון אותה לגירסה הטובה ביותר של עצמה.
אז אם הקנאה באה לבקר, תודו ותברכו על המסר שקיבלתן, ותשקיעו בעצמכן.
אתן ההשקעה הטובה ביותר שאתן יכולות לעשות.
תשחררו את הקנאה, ותפרגנו בלי הפסקה.
תפרגנו,
תפרגנו,
תפרגנו.
כל אחד ואחת פלא,
כל מה שאתן רוצות שיהיה - תהיו.
זאת הגישה שלי לחיים.
אתן הדבר הכי טוב שיכול לקרות!
תרגול חוק האחד: לראות את החיבור בכל דבר – כהרגל יומיומי חוק האחד – התפיסה שכל מה שקורה סביבנו הוא השתקפות של מה שנמצא בתוכנו. הכל אחד. אבל השאלה האמיתית היא: האם זה נשאר בגדר רעיון פילוסופי, או שזה באמת הופך לדרך חיים? בשבילי, חוק האחד הוא לא משפט השראה – הוא תרגול יומיומי. תרגול שמבקש ממני, כל פעם מחדש, להניח את הצורך להאשים, להרחיק, לקטלג – ולשאול: "מה זה בא ללמד אותי עליי?" למשל כשהבן שלי היה קטן, הוא היה שובב בצורה יוצאת דופן. תודה לאל קסם מהלך עד היום! כמובן, שובבות יכולה להיות תכונה חיובית – אבל בתוך ההקשרים של חיי היומיום, בעיקר כהורה, זה יכול היה לפגוש בתוכי אזורים רגישים. בהתחלה, כמו כל הורה, הרגשתי תסכול. אבל אז עצרתי. והסתכלתי עליו – לא רק כילד בפני עצמו, אלא כחלק מהתפתחות התודעה שלי. במקום לשאול "מה לא בסדר איתו?" שאלתי: "מה בי הוא בא לשקף?" "איפה אני עוד לא מרשה לעצמי לנוע בחופש הזה?" "איך האנרגיה שלי יצרה את המרחב הזה?" ועוד שאלות מהותיות... זו לא אשמה. זו לא נטילת אחריות על אדם אחר. זו הבנה עמוקה: שהמפגש איתו הוא לא מקרי. וש התגובה שלי היא חומר הגלם להתפתחות שלי . כשאנחנו מתבוננים על כל אדם סביבנו כחלק מחוק האחד – אנחנו לא מבטלים את עצמנו, אנחנו פשוט מפסיקים לחפש תשובות רק בחוץ. אנחנו מבינים: אם אני חלק מהשדה – אז כל דבר שמופיע בשדה, הוא הזמנה לתנועה פנימית. וכשהתודעה הזו הופכת להרגל – משהו עמוק משתנה. המפגש עם האחר כבר לא מרחיק – הוא מקרב. התגובה כבר לא סוגרת – היא פותחת. חוק האחד לא דורש שנבין הכול. הוא רק מבקש שנבחר – לראות את עצמנו בכל מה שפוגש אותנו. ולתרגל את זה, יום אחרי יום. איפה זה פוגש אתכם? אם אתם מוצאים את עצמכם מול מצב שמפעיל אתכם, או מול אדם שמעורר בתוככם מתח, התנגדות או כאב – נסו לעצור לרגע ולשאול: • מה בדפוס הזה מוכר לי מהחיים שלי? • מה בתוכי נלחם בזה – כי הוא עוד לא קיבל מקום? • האם אני מגיב/ה מתוך פחד ישן – או מתוך נוכחות חדשה? • מה האדם הזה משקף לי על עצמי? • אילו תכונות שלו יושבות גם בי – אולי בצורה אחרת? • והשאלה הכי חשובה: במקום לבקש שזה ישתנה – מה בי יכול להשתנות עכשיו, כדי שזה יפגוש שדה אחר?
התחפושת שמאחורי התחפושת – מי אנחנו באמת? דמיינו רגע ניצן קטן 🌱, עטוף בחוזקה בעלים שהגנו עליו לאורך כל החורף . בעומק ההתכנסות שלו, בחשכה הנעימה 🌑, הוא מחכה בסבלנות לרגע המדויק שבו ירגיש את קרני האור הראשונות של הקיץ 🌞 נוגעות בו. אז, באומץ שקט, הוא משיל מעליו את התחפושת – אותם עלים שסיפקו לו הגנה – ונפתח אל העולם , מתרחב אל אור אינסופי . כמוהו גם אנחנו , מסתתרים מאחורי תחפושות 🎭 שעטפו אותנו, מחכים לרגע שבו נשיל אותן ונגלה את האור האינסופי בתוכנו 💖. האם עצרתם פעם להרהר בכך שתחפושת היא לא רק בגד שאנחנו לובשים בפורים, אלא חלק עמוק ונסתר בתוכנו? תחשבו על זה רגע – מילה אחת, "תחפושת", שמכילה בתוכה את המילים חיפוש, חופש, חשיפה. מה הסוד הגדול שטמון כאן? 💫 חודש אדר הוא זמן מיוחד במינו; עם בואו נכנס אל חיינו תדר השמחה. אך מהי בעצם אותה שמחה, והאם אנו באמת מבינים כיצד היא משפיעה על המציאות שלנו? תדר השמחה אינו דורש מאיתנו לשמוח בכוח, אלא מזמין אותנו לחבור לשמחה הפנימית שכבר קיימת בתוכנו, זאת שמחכה להתגלות. בפורים אנחנו לובשים תחפושות, אך האמת העמוקה היא שאנחנו כל הזמן מתחפשים. הגוף שלנו, התפקידים, המילים שאנו בוחרים, המעשים שאנחנו עושים, הרגשות והמחשבות – כולם תחפושות שמסתירות את הנשמה, את האור הפנימי האמיתי שלנו. התחפושות הן לא רק כיסוי, אלא דרך מרתקת לגלות מי אנחנו באמת: 🎭 דרך ה"חיפוש" אנחנו מוצאים את המהות הפנימית שלנו. 🎭 דרך ה"חופש" אנחנו מבטאים את מי שאנחנו באמת. 🎭 דרך ה"חשיפה" אנחנו מעזים להיות אותנטיים ולהסיר את המסכות. זמן פורים מסמל את המעבר מתודעה של התכנסות פנימית, כפי שחווינו בחורף, לתודעה של ביטוי החוצה. זה הזמן להתבונן לעומק ולשאול: - האם הגוף שלי, מבחינה פיזית, אסתטית, בריאותית, כפי שהוא היום, משרת את המהות האמיתית שלי? 💭האם המחשבות שלי השליליות והחיוביות תומכות בדרך שבה אני רוצה לחיות? ❤️האם התגובות הרגשיות שלי השליליות והחיוביות מחוברות לאמת הפנימית? 🦋האם הפעולות והבחירות שלי משקפות את מי שאני רוצה להיות? לפעמים, רק ברגע של אמת מוחלטת, כשאנחנו מעזים להסיר את המסכה ולהיות פגיעים באמת, קורה קסם – אנו פוגשים את עצמנו מחדש. כמו הרגע שבו אדם מחליט לעזוב עבודה שלא מבטאת אותו באמת כדי ללכת אחרי החלום הפנימי שלו, או הרגע שבו אדם אוזר אומץ לומר ליקיריו את האמת שלו, גם כשהיא מפחידה, כי הלב לא יכול עוד לשאת את המשא של תחפושת שמסתירה אותו. היופי הוא שיש לנו בחירה. יש לנו תודעה, ולכן יש לנו היכולת להתחבר לתדרים הגבוהים ביותר – ובראשם, תדר השמחה. ככל שאנו מתחברים לשמחה, כך אנו מזמנים אל חיינו מציאות שתואמת את התדר הזה. תדר השמחה שמגיע בחודש אדר הוא לא תדר של אשליה, אלא הזמנה להיות כנים עם עצמנו. זאת ההבנה העמוקה שהשמחה איננה אירוע חולף או תחושה רגעית, אלא תדר של נוכחות, בחירה מודעת לחיות מתוך חיבור למי שאנחנו במהותנו – אור אינסופי בתוך גוף זמני. פורים אינו רק חג של תחפושות 🎭 – הוא הזדמנות עמוקה לגלות מי אנחנו מעבר לכל מסכה. זוהי קריאה פנימית, מסקרנת, שתעורר אתכם לחפש, לגלות ולחוות את עצמכם מחדש. ומה אם כל התחפושות שהסכמנו ללבוש כל החיים היו רק כדי להביא אותנו לרגע אחד מדויק של גילוי? ובסופו של דבר, השאלה הגדולה והמרגשת באמת היא: אם תסירו את כל התחפושות – מי אתם באמת? 💖
איך לראות אור כשיש כל כך הרבה חושך מסביב? לכל דבר יש משמעות, אפילו בסבל. הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו – זו היכולת לבחור איך להגיב למציאות – כותב ויקטור פרנקל התקופה הזו קשה. כבד על הלב לראות את מה שקורה מסביב. לפעמים נדמה שהחושך מתגבר, שהכאב שוטף כל חלקה של אור, שהתקווה נחלשת. איך בתוך כל זה אפשר לראות אור? איך אפשר להרגיש אפילו רגע קטן של הקלה, של אמונה, של חום? הכאב אמיתי, הפחד אמיתי – אבל גם האור אמיתי. והוא לא תלוי בנסיבות, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים להתבונן בהן. 🌿 החשיבות הרוחנית של אור והרגשה טובה האור הוא לא רק נחמה – הוא כלי ריפוי, הוא כוח שמאפשר לנו להחזיק את עצמנו ואת האחרים, הוא הגשר שמחבר אותנו למה שמעבר. כשהלב מוצף פחד, הנשמה מתכווצת. אבל כשאנחנו מצליחים לגעת ברגעים של שלווה, הכרת תודה ואפילו תקווה קטנה – אנחנו מחזקים לא רק את עצמנו, אלא את כל מי שסביבנו. הרגשה טובה היא תדר גבוה שמקרין לא רק עלינו אלא גם על אחרים. כשאנחנו מחזיקים בתוכנו רגעים של אור, אפילו קטנים, אנחנו יוצרים תהודה חיובית שמאפשרת לעוד טוב להופיע בחיים שלנו ובמציאות שסביבנו. איך עושים את זה בצעדים קטנים? ✨ 1. להתחבר לרגעים קטנים של טוב כן, המציאות קשה. אבל גם עכשיו, יש נקודות אור. נשימה עמוקה, מבט לשמיים, חיבוק ממישהו אהוב. הרגעים האלו מזכירים לנו שהיופי לא נעלם, הוא רק מחכה שנתבונן בו. 🤲 2. לתת ולתמוך כשאנחנו מחזיקים מישהו אחר, אנחנו מחזקים גם את עצמנו. מעשה קטן של נתינה – חיוך, עזרה, מילה טובה – מחבר אותנו לכוח הגדול יותר שפועם בתוכנו, ומדליק אור בתוך המציאות. 💛 3. לבחור בתודעה מחזקת גם אם הכל נראה חסר שליטה, תמיד יש לנו את הבחירה איך לראות את הדברים. תרגול של משפטים מחזקים כמו "יש בי כוחות להתמודד" או "גם זה יעבור", מחזיר לנו שליטה רגשית ונותן עוגן בנפש. 🔥 4. לזכור: כל רגע של אור מחזק את כולנו כשאנחנו בוחרים להתחבר לאור, אפילו ברגע קטן, זה לא רק בשבילנו. זה מקרין על הסביבה, זה מעורר תקווה, זה מאפשר לעוד אנשים להרגיש שגם בתוך החושך – אפשר לראות. 🌈 5. לחזק את הנשמה דרך חיבור פנימי תפילה, מדיטציה, הקשבה למוזיקה מרגיעה, חיבור עם הטבע – כל אלו הם דרכים להזין את הנשמה ולתת לה כוח. חיבור לרוח ולמשמעות הגבוהה של החיים מזכיר לנו שהמציאות הזו, קשה ככל שתהיה, היא רק חלק מהתמונה הגדולה יותר. האור מתחזק בכל פעם שאנחנו בוחרים לראות אותו. גם ברגעים הקשים, הבחירה להיאחז בטוב יוצרת מציאות של חוסן, תקווה וכוח להמשיך הלאה. 💫 איזה רגע קטן של אור אתם בוחרים לראות היום?
